הילדה שבי

 

הילדה שבי ואני אף פעם לא נפרדנו באמת. 
תמיד שמרנו על קשר. 
לפני כשנתיים, קצת אחרי שבתי שלי הייתה בת שנתיים, וקצת לפני שבני הקטן נולד, היא באה לבקר וביקשה ממני בקולה הילדותי:
" תני לי לשבת מקדימה. פליז."
מה פתאום! יריתי לעברה, איך מקדימה? את ילדה! 
הכביש הוא מקום מסוכן, עוקפים מכל כיוון, צופרים,
וחוצמזה את בקושי יודעת לרכוב על אופניים בלי גלגלי עזר..
"אז מה!" היא מחתה, "תני לי קצת, מה אכפת לך?.. אני אראה לך איך מגיעים רחוק."
אז נתתי לה.
לאן היא הובילה אותי?

לכל מה שקורה לי עכשיו.